הביולוגיה של התמר

השנה אספתי סנסנים בקיבוץ כנרת. זן הסנסנים שלרוב אנו אוספים בשביל הקליעה הוא מזן האמרי. מקור הזן הזה הוא ממצריים. והשוק שאליו נמכרים התמרים הללו הוא עזה (אין להם ביקוש בארץ). בגלל המלחמה, זה כבר שנה שניה שאין למי למכור את התמרים.
אבנר אחראי התמרים בקיבוץ כנרת סיפר. שבגלל המלחמה הם לא טיפלו בתמרים, לא האביקו וגם לא דיללו. לאור מבטי הלא מגיב, זכיתי בהסבר מקיף על הביולוגיה של התמר ועל כל תהליך גידול התמרים. והרי הוא בקיצור לפניכם.

תמר- צמח חד מיני

התמר הוא צמח חד מיני, זה אומר שיש עצים שהם נקביים ועליהם התמרים גדלים. ויש עצים זכריים היוצרים פריחה המיועדת להאבקת הפרחים של העץ הנקבי שיהפכו לתמרים בהמשך. מתברר שיש מטע נפרד של עצי דקל זכריים. שם אוספים את הפריחה הזכרית שבעזרתה מאביקים את כל סוגי התמרים. ההבדל בהאבקה של זני התמר מתבטא בתדירות, בריכוז ובאופן האבקה. למשל יש זנים כמו אמרי שצריך לעלות לכל עץ בנפרד ולהאביק ידנית את הפרחים. לעומת זאת יש זנים כמו מג'הול ששם זה הרבה יותר קל. כי יש מכונה שמעיפה את האבקה מהקרקע תוך כדי נסיעה בין שורות המטע.

מכאן אפשר להבין בהיבט הגנטי, שכל תמר שגדל – אנו יודעים מי האמא שלו (לפי הזן שלו-העץ שעליו הוא גדל) אבל לא יודעים מאיזה זן האבא. כי האבקה הזכרית משמשת להאבקת את כל סוגי התמרים.

ולכן, אם ניקח גרעין של תמר ונשתול, לא נדע איזה פרי הוא יניב בעתיד. כי גנטית יש לו 2 הורים אבל רק אחד מהם ידוע לנו מה הזן שלו (האמא). ולכן ריבוי של מטע תמרים נעשה רק בעזרת ייחורים. יש לעצים נטייה להוציא ענפים חדשים בתחתית העץ, וכך גם לתמר. לוקחים את הענפים הללו – שבעצם נראים כמו עצי דקל קטנים, ושותלים אותם מחדש. מכיוון שזה למעשה ענף מעץ המקור, מבחינה גנטית הוא זהה למקור ונקבל אותו זן של פרי. עד כאן על הביולוגיה של התמר על רגל אחת.

גידול תמרים מחפירות מצדה

לפני כמה שנים מצאו חרצני תמרים בחפירות של מצדה. הוחלט לנסות לשתול אותם ולראות אלו זנים גדלו כאן לפני כאלפיים שנה. הם נשתלו בחוות נסיונות בערבה, והתחילו לגדול שזה כבר התחלה טובה. אבל רק כשהם גדלים הם מתחילים לפרוח ולהניב. בנתיים העץ הראשון שמספיק גדל – התגלה כזכר, אז הוא לא נותן פירות. עדיין מחכים ששאר העצים יגדלו בתקווה שחלקם יגדלו כעצים נקביים שנותנים פירות. וכך נגלה אלו תמרים אכלו כאן בארץ בעבר.