חידוש גידול התמרים בארץ

ביום ראשון השבוע נסעתי צפונה לקיבוץ כנרת כדי לקנות ידות לקליעה. ידות – אלו הענפים שאליהם מחוברים הסנסנים. שמו של אחראי התמרים בקיבוץ כנרת הוא אבנר גולן. תוך כדי שיחה וביקור במטע התמרים הוא סיפר לי שסבא רבה שלו היה בן-ציון ישראלי. מכיוון שלא הכרתי את השם ואת המשמעות שלו, אז זכיתי בסיפור על תחילת גידולי התמרים בארץ. בן ציון ישראלי היה מראשוני מחדשי גידול תמרים בארץ.

בתקופת השלטון העותומאני בארץ, כרתו הטורקים את רוב היערות והעצים לשם בנית מסילות ברזל והפעלת הרכבות. כך, לפני כמאה שנה כמעט ולא נותרו בארץ עצים, ובכלל זה גם עצי דקל. לשם חידוש גידול תמרים בארץ היה צורך להביא דקלים מארצות אחרות. עוד לפני קום המדינה בתחילת שנות הארבעים, נסע בן-ציון ישראלי לעיראק והביא משם חוטרים של דקלים. החוטרים הראשונים נשתלו בקיבוץ כנרת במקום הנקרא גן רחל (לזכרה של רחל המשוררת). בהמשך הוא המשיך בנסיעותיו והגיע עד לפרס, למצרים ולאל-עריש. הוא הביא לארץ מאות ואף אלפי ייחורים שסייעו בהקמת גידולי התמרים בארץ.

התמרים השונים הגיעו ממקומות שונים בעולם. למשל, זני התמר מסוג אמרי וחייאני – הגיעו ממצרים. המג'הול מקורו במרוקו והמרוקאים לא הסכימו למכור לנו ייחורים. אבל התברר שבקליפורניה כבר יש מטעים רבים של מג'הול ולכן פשוט הביאו ייחורים מקליפורניה. גם הזן דקל נור שמקורו בצפון אפריקה- בתוניסיה, הביאו לארץ דרך ארצות הברית. שאר זני התמרים הקיימים בארץ מקורם מאזור עיראק.

ובמעבר חד לעבר הרחוק, בשנות ה-60 מצאו בחפירות מצדה גלעיני תמרים. לפני כ-20 שנה, התעוררה יוזמה לחדש גידולים של צמחים עתיקים והוחלט לנסות לשתול גלעינים אלו ולגלות אלו זני תמרים היו כאן בעבר. בתהליך מורכב הצליחו להנביט 6 גרעינים שהפכו לעצים צעירים ונשתלו בפארק מחקר בקיבוץ קטורה שבערבה. העצים עוד לא נתנו פירות, והסקרנות רבה. המאמר הבא אדבר על נושא הריבוי וההפריה של התמרים