יריד קליעת סלים בוולברג

מותה של מלכת אנגליה לאחרונה, הזכיר לי שלפני כמה שנים התארחנו קבוצת ישראלים אצל אנגליה טיפוסית בת 80. האירוח היה במסגרת פסטיבל קליעת סלים, שהיה בסמוך לביתה בכפר הנקרא vallabregues אשר בדרום צרפת.

התארחנו אצלה מכיוון שהיא תושבת המקום והיא יהודייה אנגליה המתגוררת בכפר. רעיה רייך שנוסעת כבר שנים לפסטיבל הכירה אותה ומאז הישראלים ישנים אצלה. מצד אחד זה מאוד נוח וקרוב, יש ארוחות ומקום לישון. אבל מצד שני זה לא פשוט להתארח אצל אישה מבוגרת ועוד אנגליה ייקית. זה ללכת כל הזמן על קצות האצבעות. לא להרעיש למרות רצפת העץ החורקת. לכבד את המארחת שפתחה בפנינו את ביתה. אבל תמיד יהיה פער וחריקות בין מה שהמארחת שלנו חושבת, מבינה ורוצה. לבין איך שהאורחים הישראלים שלה מבינים ומתנהגים. ושלא תחשבו שמדובר פה בחברה צעירים תוססים, כולנו היינו בני 50 ומעלה !

האירוח שם הזכיר לי את האירוח אצל סבתא שלי בצרפת. שאני זוכר כילד שהגענו לבית גדול, מלא בריהוט קלאסי צרפתי, ועליו אינסוף דברים שבירים המסקרנים מאוד כל ילד. רק בא לך לגעת, למשש, לחטט בארונות. סקרנות של ילד להכיר את הבית (של הסבתא) ואת כל הדברים שיש שם שהוא בחיים לא ראה. ומנגד אני זוכר שמעלי עומדת אימי עם עיני לייזר בדאגה ולחץ. המפחדת נורא שלא נשתולל, נזוז, נשבור דברים. וחושבת לעצמה, רק שהביקור יעבור בשלום, בכל זאת היא כבר מכירה את חמותה. ולכן זה לא משנה איפה נולדת בצרפת או באנגליה, אם מדובר בטיפוס ייקה וקפדן החויה תהיה דומה.