פיסול בערבה

פיסול בערבה – בשביל לפסל דמות כלשהי – גם אם זה של בע"ח, נדרש תכנון ראשוני. זאת לא פעולה ספונטנית בטח לא בשביל מתחילים. מי שהתנסה כילד לצייר בע"ח כמו כלב , סוס או אפילו אדם בשיעור ציור או סתם במחברת בזמן שיעור. יכול להיזכר שזה לא היה כזה פשוט. היו את החברה ה"ציירים" בכיתה, שבזמן השיעורים היו מציירים בסוף המחברת מלא ציורים. כשהם ציירו כלב או סוס, היו נשמעים קולות התפעלות בכיתה. רק שכחנו כילדים לשים לב שהם התאמנו על זה שעות רבות בזמן השיעורים.

התבוננות

כל ציור (לא אבסטרקטי) מתחיל מהתבוננות על החפץ, הדמות או החיה, בין אם זה ציור מודפס על נייר או על המחשב. נתמקד בבע"ח, ונתבונן על החיה. נשים לב לכל הפרטים הקטנים שלה, שמהם מורכבת הדמות שלה. נשים לב לגודל ואורך של כל איבר ואיבר, איך הוא ביחס לגוף המרכזי, איפה יש הצרה ואיפה הרחבה, מהם קווי התנועה של הגוף מאיזו נקודה בגוף יוצא האיבר… יש המון פרטים קטנים שדורשים תשומת לב. למשל רגל – באזור הקרסול היא צרה יותר מאשר בחלקה העליון באזור הירך, וכך על כל איבר נבין את הצורה שלו.

תכנון ראשוני

גם פיסול בערבה, מתחיל מתמונה. צריך תמונה של החיה שאותה ארצה לפסל והכי טוב בתנוחה שאותה אפסל. בשלב השני יש להתבונן ולנתח את מבנה הגוף. לנסות לצייר את החיה מגופים פשוטים – כמו כדור, כדור אליפטי, חרוט, גליל. גם יד או רגל – הם לא פסים ישרים כמו שני גלילים ארוכים. ניתן לחלק את המשך תהליך הפיסול ל-2: פיסול עם מבנה מתכת ופיסול רק מערבה.

פיסול ללא מבנה מתכת

בשביל לפסל חיה בגודל קטן יחסית, כמו ארנב, ציפור, ברווז וכדומה – ניתן לפסל ישר מערבה. הקליעה נעשית בקליעה "פראית". הענפים נכנסים ויוצאים וזה נראה קצת כמו כדור צמר שמגולגל עצמאית. יש ענפים שעוברים בכל כיוון ויוצרים חלל ומבנה. בתוך הקליעה הפראית יש גם מעין סדר, ויש להקפיד על שזירה קבועה של הענפים כדי שזה לא התפרק.

פיסול עם מבנה

בשביל לפסל חיה גדולה – חייבים תחילה לבנות מבנה מתכתי פנימי. ורק אח"כ לקלוע על המבנה ולצפות אותו בערבה. לרוב, זה לא נעשה בקליעה פראית, ויש כאן פחות קליעה ויותר פיסול בעזרת ענפי ערבה. ענפי הערבה מסודרים במעטפת של החייה בצורה שתשקף את התנועתיות של החייה.

אחד הפסלים המוכשרים בערבה הוא בוב ג'ונסון והנה קישור לגלריה העבודות שלו, שווה להסתכל.

הפיסול נעשה בערבה – כי זהו החומר לקליעה המצוי באירופה. ענפי הערבה ארוכים וקשים מצד אחד אבל גם יכולים להתעגל בלי להישבר. לעומתם, הסנסנים – הם הרבה יותר קצרים ודקים. אבל הבעיה העיקרית שלהם, שהם "נשברים" בקלות ויוצרים כמו פינה בענף. וזה נראה לי פחות מתאים לפיסול.