גדלתי בבית של "מהנדסים", אבא מהנדס, אח מהנדס, ואחות ואח נוספים בתחום המדעים. היה לי ברור שזה הנתיב שלי, למדתי הנדסת אלקטרוניקה ועסקתי בזה מספר שנים עד שגיליתי שהחיוך הולך ונעלם לי מהפנים ועזבתי את תחום האלקטרוניקה. לא היה לי מושג מה אני רוצה ומחפש, רק ידעתי מה אני לא רוצה. יום אחד לאחר טיפול ברפלסולוגיה החלטתי להתחיל לטפל באנשים וכך הגעתי לעסוק בהומאופתיה בהצלחה במשך 20 שנה… ועדיין זה לא היה זה. 

בגיל 40 מצאתי את עצמי שוב מחפש ואפילו הלכתי ללמוד ריקוד עד שגיליתי שבגיל שלי רקדנים כבר יוצאים לפנסיה. מזל שדרך אחד מהרקדנים, הכרתי את הרצל אוסטר שהוא מראשוני הקולעים בארץ. במשך תקופה ארוכה למדתי אצלו לקלוע סלים מחומרים שונים כמו נצרים, סנסנים וערבה. סוף, סוף מצאתי את העיסוק שנותן לי שלווה, סיפוק ומרחב יצירה אינסופי.

מאז התפתחתי והתקדמתי ומשנת 2017 אני יוצר סלים דקורטיביים בשילוב ענפי גפן, עבודות קלועות לתלייה על קירות להן אני קורא מנדלות. אני גם מעביר סדנאות לימוד והתנסות בקליעה לקבוצות של ילדים ומבוגרים וכן מציע ערכות קליעה לפעילות עצמית בבית.

מה  שטרם סיפרתי לכם, זה שאמא שלי היא ציירת וגדלתי בבית שיש בו גם הערכה גדולה ליצירתיות ואסתטיקה. אולי אחרי הכל, בכל אופן הכל נשאר במשפחה. ובתקופת הקורונה עשיתי תואר שני במדעי המדינה, מה זה קשור תשאלו? – זה לא קשור, אבל היה מעניין.